חזרה לדף הבית מתן
         
 

 

 

 

 

 




כתובת דואר אלקטוני

סיסמא

התחבר


לחץ כאן להרשמה


חידושי תורה- טבת תשע"ד
מפי לומדות בית המדרש בגמרא


חידושי תורה | מפי לומדות בית המדרש לגמרא

 

טבת תשע"ד

גלית קרונמן | בוגרת בית מדרש לנשים של בית מורשה, בוגרת המכון התלמודי עיוני במתן,  ותלמידת תוכנית מתיבתא במתן. לקראת תואר שני בתלמוד מאוניברסיטת בר אילן.

"בם ולא בתפילה" מחלוקת פרשנים
נדבך מרכזי בהבנת הגמרא הוא בחינת הקשר בין חלקים שונים של הסוגיה. קרי האם החלקים השונים נקשרו
יחדיו בשל קשר תוכני, או שמא הקשר הוא אסוציאטיבי (שני חלקים של סוגיה קשורים זה לזה על פי מילות
מפתח). הקביעה לגבי סוג הקשר בין החלקים השונים של הסוגיה נתונה לעיתים לפרשנויות מנוגדות, כפי שאדגים
במאמר זה על ידי בחינת סוגיה במסכת יומא.
הסוגיה במסכת יומא יט: מחולקת לשני חלקים:
בחלק הראשון מסופר על רב ששמע את רב חנן בר רבא הוגה את שמו של זכריה בן קבוטל באופן לא נכון (הוא
אמר קפוטל במקום קבוטל). רב סימן בידו על הטעות, והגמרא תוהה מדוע רב היה צריך לסמן בידו ולא תיקן אותו
על ידי דיבור? הגמרא משיבה שרב לא יכל לדבר באותו רגע משום שהוא היה באמצע קריאת שמע. על תשובה זו
תמהים: וכי מותר לרמוז באמצע קריאת שמע? והרי אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא: "הקורא את שמע לא
ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו". עונה הגמרא: רב היה באמצע הפרק השני של קריאת
שמע, שאז מותר לרמוז לאדם אחר, ואילו באמצע הפרק ראשון של קריאת שמע אסור לעשות זאת.
החלק השני של הסוגיה מובא בצמוד לחלקה הראשון, ללא מילות קישור: הגמרא עוסקת בפירוש המילים "ודברת
( בם" ומביאה שלושה פירושים אפשריים: 1) בם ולא בתפילה. 2) בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים. 3
בשם רבי אחא: עשה אותן קבע ואל תעשם עראי.

 

להמשך קריאה ולהורדת הקובץ




טרם התקבלו תגובות

 
   
         
   
   
         
   
מתן, משרד ראשי, רח' רשב"ג 30, ירושלים 9108001 טל': 02-5944555 פקס: 02-5944564 דוא''ל: info@matan.org.il
   
   
כל הזכויות ליצירה שמורות למתן ©

כיפה, יהדות, שאל את הרב, פרשת שבוע